הסיפור שלי הפעם הוא על ליאת, אישה נאה בשנות ה-30 המאוחרות לחייה ישבה על כוס קפה וסיפרה שנשואה היא לאילן מזה כ-20 שנה ויש להם 3 ילדים.
מתחילת נישואיהם לא שרתה ההרמוניה במעונם והויכוחים דרו בו כבמשכן קבע.
אילן גדל בבת ים,בן למשפחה טריפוליטאית, פרימיטיבית , בית בו היתה מנטאליות שהאישה מפנקת את הגבר שלה, מטפלת בילדים, מחנכת אותם, מבשלת ושאר מטלות היום הסיזיפיות אמורות היו להיות נחלתה בלבד.
האמת היא, שמסיפורי לקוחותיי הרבות והיקרות אני מסיקה שרב הגברים היו רוצים שהאישה שלהם תהיה האישה הקטנה שבבית, התלותית, חסרת האונים שנזקקת לעזרתם לעיתים קרובות ואין לה חיים משל עצמה. וכאשר ברבות השנים היא מתפתחת, מתבגרת, מחכימה , לומדת, מפתחת קריירה, עושה שינויים שיתרמו לה עניין בחייה המאוד אפרוריים מונוטוניים, הכוללים לעיתים קרובות עבודות משעממות וסיזיפיות לרווחת כלל הבית, הגברים פשוט נבהלים, לא מבינים מהיכן נפלה להם ה"צרה" הזאת ופותחים במלחמה עם האישה.
בכלל, מודל האישה בימינו מבלבל מפני שאינו עונה לצרכים האמיתיים ולרצונות של הגברים.
בעבר, כשהאמהות שלנו היו צעירות, הגירושים לא היו כלל באופנה, הן חרקו שיניים, בלעו צפרדעים בשקט ופשוט בחרו לא להתמודד כשהיה רע להן עם בן זוגן ושלא לדבר בכלל על "מה יגידו השכנים". והסיוט הכי גדול שלהן היה להישאר לבד ובחוסר כל.
המדהים הוא שגם היום כשנשים כבר יותר עצמאיות, הפחד להישאר לבד יכול לגרום לטמטום חושים מוחלט.
בהמשך סיפרה ליאת שכשהיא מגיעה הביתה מעבודתה בבנק בכל יום ב1700 אחה"צ, משרה שנייה מתחילה, הכנת ארוחת ערב, בדיקת שיעורי הבית, בין לבין מכונת כביסה, הוצאת כביסה מהמייבש ועוד….
לפעמים אני תמהה ביני לבין עצמי מהיכן אנו שואבות את הכוחות לכל המטלות האינסופיות שנדמה לרגע שלעולם אינן נגמרות.
בסיום המטלות הולכת לפעמים ליאת לחברה או להרצאה או לסדנת רוחניות כלשהי או לחדר הכושר להזין ולטפח את נפשה וגופה ממחנק המטלות שצורב בגרונה.
ופה, נכנס אילן לתמונה לאורך כל השנים רומס את נשמתה היגעה ולא נותן לה מנוח לנפשה.
מעיר את הערותיו הפוגעות והמשפילות איך יכולה היא לקרוא ספרים רוחניים שכאלה, מדוע הולכת היא לחברה ולא נשארת בערב בבית עם הילדים, על איך שהיא נראית עם גופה העגלגל ועוד…
אילן טיפוס שתלטן מאין כמוהו היה מתקשר אליה לכל מקום היכן שהתה מספר פעמים ומעכיר את רוחה.
לאחר שתיקה של מספר דקות שאלה ליאת :
תגידי אני מכוערת לדעתך ? קולה נשנק מכאב.
התקרבתי אליה וחיבקתי אותה בחום וחשבתי בליבי איך הוא זרה באשה הנאה הזאת, חוסר בטחון כל כך גדול עם הערותיו הפוגעות והמשפילות לאורך השנים.
איך רצה לשלוט במחשבותיה, ברצונותיה, בזמן הפנוי שלה, בתחביבים שלה, בנשמתה…
הכנתי לליאת בקבוק תמציות של פרחי באך לחזק את נפשה הדואבת.
בחרתי להכין לה בתור התחלה שתי תמציות שעובדות על פחדים ורוגע, כדי לתת לה אומץ לעמוד מולו , לא לפחד ולא לתת לו לערער אותה.
תמצית נוספת שנתתי לה היא תמצית שעוזרת להשתחרר מהייאוש ולהגיע להחלטות בהמשך הדרך.
לאחר שלושה שבועות התקשרתי לליאת, היא נשמעה יותר אופטימית, החלה לענות לאבי על הערותיו, החלה להרגיש טוב עם עצמה.
לאחר טיפול בפרחי באך חצי שנה בטחונה בעצמה חזר אליה והיא בחרה לפרק את הקשר הזוגי וכן להאמין שמגיע לה לחיות חיים טובים יותר מלאים ומספקים.